האם הוא מצליח לעבוד מהבידוד? "כן, האחים שלי הביאו לי מסך ענקי. החייל מפיקוד העורף אמר שזה הדבר הכי הזוי שמישהו פה במלון קיבל לבידוד אבל אני לא יכול לעצור את העבודה אז סידרתי לי בחדר כל מה שאני צריך ואני גם עובד עדיין על שעון ניו-יורק. קם ב15:00 ועובד עד השעות הקטנות של הלילה".

איך ההורים מרגישים לגבי זה שאתה בחו"ל? "אימא שלי היא טוניסאית חמה ואוהבת, במעבדה כבר רגילים שמה שמעניין אותה זה לראות אותי אוכל. תכלס, על זה את צריכה לעשות מחקר-אבא שלי לא קר או קשוח אבל על פניו נראה שהוא מפגין פחות רגשות כלפי חוץ, בעוד שאימא שלי יותר אמוציונלית כלפי חוץ. מה שמעניין זה שכל פעם שאני מבקר בבית הכנסת בארץ אז חברים שלי וגם חברים של אבא שלי אמרו לי שאבא שלי משתגע מזה שאני בחו"ל. הוא מפחד שאני אמצא אישה אמריקאית ולא אחזור לארץ. אבא שלי אוכל סרטים מזה ואני מאוד קשור להורים שלי. בעבר זה לא היה שיקול מבחינתי-האם לחזור לארץ בגלל ההורים אבל בתקופה האחרונה וגם בגלל הקורונה אני מתחיל להבין שילד להורים שלו זה כן שיקול. אני מבין שברמה המוסרית הבסיסית זה שיקול חשוב. אימא שלי גם נדבקה בקורונה והייתה מאושפזת בבית חולים ואני טיפסתי על הקירות מדאגה. זו הייתה תקופה הזויה-אני בבית חולים עושה מחקר על קורונה ואימא שלי מאושפזת בבית החולים עם קורונה".

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? "כשהייתי בן 21-22, המפקד שלי בצבא אמר לי שלא נראה לו שהחלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. אז אמרתי לו שגם בגיל 40 אני לא אדע. בתפיסה שלי, יש לי תכנית לעתיד אבל היא גם פתוחה לשינויים. אני חושב אולי על לסיים את הדוקטורט בעוד שנתיים, ואז ללכת ללמוד רפואה ארבע שנים במטרה להיות רופא חוקר. בכלל, אני רוצה ללמוד כל החיים שלי. איזו אלטרנטיבה טובה יותר יש? מה המטרה בחיים? לעשות כסף? אני מעדיף לעשות מוח".