#האתנוגרפבידודן, פרק 3:  רפאל, בן 19, ריו דה ז'נרו, ברזיל. 

השיחה התקיימה באנגלית ובעברית לסירוגין.

​השיחה עם רפאל התקיימה בערב שבת ואילו התמונה צולמה ביום ראשון, מכיוון שרפאל שומר שבת. רפאל הוא בחור דתי, והוא ביקר כבר פעמים מספר בישראל, מכיוון ששני אחיו הגדולים (אח ואחות) מתגוררים בארץ. אחיו גר ברעננה ואחותו בקבוצת יבנה, שניהם דתיים. בשנה שעברה למד בישיבה בארץ במשך שנה, ואחריה החליט שהוא רוצה לעשות עלייה. ההורים שלו, שנשארו לבדם בריו דה ז'נרו, מחכים שאב המשפחה יצא לפנסיה ואז יעלו גם הם  לארץ, וכל המשפחה תתאחד יחדיו.

לאחר שסיים את הישיבה, חזר לברזיל לתקופה כדי לארוז את חפציו וכדי לראות את ההורים. במהלך השהות שם נדבק בקורונה ואף הדביק את אמו, אבל "ברוך השם, עברנו את זה ממש קל, קצת חום וזהו". לאור העובדה שחלה והחלים, תהיתי באוזניו מדוע דורשים ממנו לשהות בבידוד. רפאל צחק ואמר "כן, כי יש ביורוקרטיה ישראלית". 

לדבריו, הוא לא מכיר אף אחד שמת מהמחלה. עוד סיפר שיש גם ניסיון לחזור לשגרה וכי פותחים את בית הכנסת מחדש. רפאל, שהסבים שלו הגיעו לברזיל מפולין (לודג'), גדל בקהילה יהודית-דתית בריו דה ז'נרו, למד בביה"ס יהודי ושם רכש עברית בסיסית, שהשתפרה מאוד במהלך השנה האחרונה בישיבה. בקיץ הקרוב יתחיל ללמוד מדעי המחשב במרכז האקדמי לב. הוא בחר ללמוד דווקא שם, מכיוון שלצד הכשרה מקצועית טובה בתחום, הלימודים משולבים עם לימודי תורה, ונערכים במתכונת ישיבה גבוהה לגברים.

הוא עלה לארץ בעזרת הקרן לידידות ובמסגרתה. למלון הגיע יחד עם קבוצה של 25 צעירים וצעירות מרחבי ברזיל, ששוכנו בחדרים נפרדים. הוא לא באמת מכיר את שאר העולים ואין לו קשר איתם לאורך הבידוד וגם לא חושב שיהיה לאחר שיצא.

בזמן בידוד הייתה השבת קשה לו במיוחד. כל השבועיים הללו לא עברו לו בקלות, אבל לאורך השבת — ללא מחשב וטלפון וללא חברותא — התקשה ממש והרגיש בודד.