top of page

#האתנוגרפבידודן, פרק 5: רבקה זוננשיין, בת 18, מצפון גרמניה (ליד המבורג). 

השיחה התקיימה באנגלית באמצעות הטלפון שבחדר המלון. 

את רבקה ראיתי מהיום הראשון שלנו בבידוד, כמה מרפסות מתחתינו, נהנית להשתזף בשמש. היא הוציאה למרפסת שמיכה לשכב עליה וכרית, והצטיידה בבקבוק מים. רבקה נולדה באיטליה לאימא יהודייה ולאבא נוצרי, אבל ב-13 השנים האחרונות היא גרה עם אמה בגרמניה. בילדותה נשלחה למחנות קיץ יהודים, ואף הייתה מדריכה בארגון נוער יהודי (הדומה לצופים). הבית לא היה דתי, אך היא ואמה היו הולכות לבית הכנסת מדי פעם. בישראל פזורה משפחתה בין הרצליה, נתניה וקריית מוצקין, והיא אף ביקרה בישראל כבר כמה פעמים וכעת החליטה לעלות ארצה.

רבקה החליטה להצטרף לגרעין צבר, תוכנית של גרעיני העלייה של תנועת "הצופים העבריים בישראל"' המופעלת על ידי עמותת ״צבר עולמי״. זוהי תוכנית המיועדת לצעירים יהודים ולבני ובנות ישראלים/ישראליות בגילי 18 - 24 השוהים בתפוצות. מטרתה עלייה ארצה וגיוס לשירות מלא בצבא כחיילים.ות בודדים.ות. מטרתו של הגרעין היא "יצירת מסגרת תומכת וקבוצתית לקבלת החלטה לעלות ארצה ולהשתלבות בחיי קיבוץ, שירות צבאי, ובחברה הישראלית בכללה.” תנועת הצופים מארגנת את התוכנית, הזוכה לתמיכה של גופים רבים: משרד הקליטה, נפש בנפש, פרויקט מסע, התנועה הקיבוצית, האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון, הסוכנות היהודית וארגונים נוספים.

"הרעיון לשרת בצבא התפתח אצלי כשהייתי נערה. זה יותר הרגשה שיש לי מאשר היכולת להסביר את זה רציונלית. זו מין תחושה של בית שאין לי אותה לא באיטליה ולא בגרמניה". רבקה הצטרפה לגרעין, הספיקה לעשות סמינר אחד פנים אל פנים והשאר היה בזום. בספטמבר יש לה צו ראשון והיא לא יודעת עדיין היכן תשרת. כשתסיים את הבידוד יהיו לה כמה ימים בחיק המשפחה ואז תעבור לקיבוץ לוחמי הגטאות ותלמד באולפן. איך היא מעבירה את הבידוד? "משתזפת הרבה, קוראת המון, עושה אימונים, משפרת את העברית שלי והמון פייס טיים עם המשפחה והחברים”.

איך המשפחה והחברים קיבלו את ההחלטה לבוא לישראל ולהתגייס? "אימא שלי מאוד תומכת, למרות שהיא עצובה שאהיה רחוקה ממנה, אבל היא מאמינה שזה יעשה אותי מאושרת אז היא חיובית לגבי זה. לגבי חברים, זה תלוי אם את מתכוונת לחברים יהודים או חברים נוצרים. החברים הנוצרים לא מבינים את זה, זה מוזר להם כי בגרמניה אין שירות חובה אז למה שאני ארצה לעשות את זה? החברים היהודים מקבלים יותר כי לחלקם יש משפחות בישראל אז הם מכירים את המדינה אבל סה"כ מרבית החברים לא הבינו למה אני בוחרת לעשות משהו מעבר לעצמי במשך שנתיים שכאילו לא תורם לי והוא לא בשביל עצמי". רבקה עוד לא יודעת לאן תפנה בתם השירות הצבאי, "התכנית היא להישאר בישראל, אבל נראה איך ארגיש אחרי שאראה את החלקים הפחות זוהרים של ישראל".

כשהשיחה הטלפונית הסתיימה ונפגשנו במרפסת שנית, הפעם לצורך הצילום, היא צעקה לי "בהתחלה כשצעקת לי מלמעלה, הייתי בטוחה שאני הוזה, שכנראה חטפתי מכת חום. לא הבנתי מה את רוצה אבל זה היה ממש כיף, נתן לי תעסוקה ודרך לבלות את הזמן".

bottom of page