פרוייקט ה-#אתנוגרפבידודן

#האתנוגרפבידודן פרק 12 ו-13: יעל לובוטן, בת 17 ודניאל מירנסקי, בת 18, שתיהן ממקסיקו סיטי
השיחה התקיימה באנגלית באמצעות הטלפון שבחדר.
החיבור עם יעל ודניאל היה אחד החביבים עלי בפרויקט. יעל היא אחיינית של ד"ר שרה כהן שבוט, חברה וראשת החוג למגדר באוניברסיטת חיפה, שחיברה בינינו מיד כשהבינה שאנחנו באותו המלון. יעל ודניאל חולקות חדר, ולצערי אף שאנחנו באותו צד של המלון, לא הצלחתי לראותן מהמרפסת. יעל ודניאל שיתפו פעולה, צילמו את עצמן בסלפי ושלחו לי את התמונה: יעל בגופייה צהובה, ודניאל עם בחולצה שחורה.
יעל לובוטן, 17, מקסיקו סיטי.
יעל הגיעה לארץ לשנת הכשרה במסגרת "פרויקט מסע" של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל, שמטרתו "לפתח את עצמאותם ואישיותם של צעירים יהודים (בגילאי 18–30), באמצעות חוויה מאתגרת, מעצבת וייחודית בישראל. הפרויקט פועל לחיזוק זהותם היהודית, מעורבותם ופעילותם של צעירים יהודים בעולם, בחברה ובתרבות הישראלית והדגשת חשיבותה של ישראל כמרכז יהודי תרבותי עולמי".
המשפחה של יעל הגיעה מספרד, מסוריה, מטורקיה, מיוון ומפולין, וגרה במקסיקו, אבל חלק מבני משפחתה גרים בארץ (חיפה וירושלים) והיא כבר ביקרה בישראל פעמיים: לפני שבע שנים עם המשפחה ולפני שלוש שנים עם ביה"ס. היא למדה בבית-הספר היהודי של הקהילה היהודית, שאליה משתייכת משפחתה, והדריכה בתנועת הנוער "חלוץ למרחב", שם הכירה את דניאל, שותפתה לחדר הבידוד.
מדוע בחרה להשתתף בתכנית? "האמת היא שההורים שלי ממש התעקשו שאגיע לישראל. הם היו בתכנית הזו כשהיו צעירים ומאוד אהבו וגם אחותי הגדולה (יעל היא האמצעית בין 3 בנות) הגיעה לארץ במסגרת התכנית הזו אבל אני דווקא פחדתי לבוא כי זה הרבה זמן להיות בלי המשפחה וזה פעם ראשונה שאני עוזבת לתקופה כל כך ארוכה אבל הם התעקשו". בסוף הבידוד היא תצטרף לקבוצה כולה, הכוללת צעירים וצעירות משלוש מדינות דרום-אמריקאיות: קולומביה, מקסיקו וברזיל. הם ילמדו עברית במכון בירושלים, ולאחר מכן יחלקו את שארית זמנם בין שהות ועבודה בקיבוץ לשירות לאומי.
איך היה לגדול בקהילה היהודית במקסיקו סיטי? "תראי, הקהילה שלנו היא לא אורתודוכסית אבל גם לא ליברלית, משהו באמצע. אני מאוד קרובה לישראל וליהדות וככה למדתי עברית אבל הקהילה היהודית מאוד סגורה בתוך עצמה ואנחנו לא כל כך מתערבבים עם אנשים מחוץ לקהילה ולפעמים אני מרגישה שהייתי רוצה לצאת קצת החוצה ולהתערבב".
איך היא חוותה את הקורונה? "במקסיקו זה היה מאוד קשה, הממשלה לא לקחה את זה ברצינות. לפני שבאתי לארץ אז אנחנו, כל המשפחה, החלטנו לבד להכניס את עצמנו לסגר והיינו חמישה חודשים בבידוד בבית. גם סגרו את בית הספר. עכשיו התחילו חזרה לפתוח אבל הסיטואציה קשה והרבה נפגעו. אמנם אני לא מכירה באופן אישי אבל היו אנשים בקהילה היהודית שנפגעו".
בעתיד יעל רוצה ללמוד ביו-טכנולוגיה בספרד. להערכתה בספרד יהיה לה קל יותר מבחינת השפה, היא אוהבת את מזג האוויר שם וחושבת שאפשרויות התעסוקה שם רבות יותר.

דניאל מירנסקי, 18, מקסיקו סיטי.
כמו יעל, גם דניאל הגיעה לארץ להשתתף בשנת ההכשרה של "פרויקט מסע". הן מכירות אחת את השנייה מתנועת הנוער "חלוץ למרחב".
לדניאל אין משפחה גדולה. מקצתה בישראל, אך מרביתה בארגנטינה ובמקסיקו. בני משפחתה הגיעו מכל קצוות תבל: רוסיה, טורקיה, איטליה, אוקראינה וקובה. היא ביקרה בארץ פעמיים: כשהייתה בת שנתיים, וכשהייתה בת תשע ומאז רצתה לשוב לישראל. אחיה הגדול השתתף גם הוא באותה תכנית, ובשנה הבאה יחל את לימודיו בטכניון. כמו בסיפור של יעל, גם הוריה של דניאל הגיעו בצעירותם לישראל במסגרת הפרויקט, ועודדו את ילדיהם לעשות כמותם.
מדוע הצטרפה לתכנית? "גם בגלל שההורים שלי ואח שלי עשו את זה ונהנו וגם בגלל שרציתי להכיר אנשים ממקומות שונים בעולם, להכיר יותר טוב את ישראל וללמוד עברית כי אני לא יודעת. אני לא הלכתי לביה"ס יהודי. אמנם היינו חלק מהקהילה היהודית אבל ההורים שלי בחרו לשלוח אותי לבית ספר מחוץ לקהילה. אהבתי את זה כי זה איפשר לי להכיר עוד אנשים. הרבה אנשים בקהילה היהודית חיים בקהילה סגורה ונחשפים לעולם שבחוץ רק בסוף התיכון. לדעתי זה פחות טוב".
בעתיד דניאל רוצה ללמוד רפואה באנגליה. למה דווקא אנגליה? "בארה"ב אין סיכוי שאגור ונראה לי ממש מגניב לגור בלונדון". את זמן הבידוד היא מעבירה בין היתר בלמידה. היא משתתפת בקורסים מקוונים שיעזרו לה להתקבל ללימודי רפואה. את השירות הלאומי בארץ היא רוצה לעשות במגן דוד אדום כדי לצבור ניסיון.