פרוייקט ה-#אתנוגרפבידודן

#האתנוגרפבידודן, פרק 8 (המשך תמונות מהמסדרון): יורי פלטנר דה אוליברה, 22, עובד במלון. מריו דה ז'נרו, ברזיל.
יורי הוא חלק מצוות עובדי המלון שתפקידם לדפוק לנו על הדלת ולשאול אם אנחנו רוצים לקנות שתייה או כיבוד מעגלה עמוסה בכל טוב. השיחה התקיימה באנגלית.
יורי הוא בן לאימא יהודייה ולאבא קתולי, גדל במשפחה ליברלית. אימא שלו אמנם באה ממשפחה אורתודוקסית ובילדותו המוקדמת נהגו ללכת לבית כנסת, אבל בשלב מסוים אימא שלו ויתרה על היהדות והמשפחה נעה לכיוון ליברלי יותר.
הוא בארץ כבר שנה ושמונה חודשים, וגר ברמת אביב. הגיע לארץ כי רצה להתרחק מהמציאות הפוליטית בברזיל. מבחינתו, היכולת להגר לישראל היא חלק מהיתרונות בהיותו יהודי. הוא סיים תיכון בברזיל ואף למד ביולוגיה בקולג'. עכשיו הוא מחכה לגיוס המתוכנן בנובמבר ובינתיים עובד במלון. "אני מנסה להסתגל לרעיון הזה של לשרת בצבא ולמנטליות של להיות חייל. ברור לי שיש הרבה שטיפת מוח ולא נוח לי עם זה אבל זה חלק מהעניין של לבוא לישראל”.

איך זה לעבוד במלון בתקופת הקורונה? "בהתחלה היה קשוח, המלון אוכלס בחולי קורונה והם דווקא הסתובבו במלון חופשי. יכלו להיות במסדרון, שיחקו פינג-פונג, ירדו לחצר לעשן. אחרי זה המלון עבר לאכלס רק חוזרים מחו"ל ועכשיו כולם סגורים בחדרים שלהם. אבל עדיין זה כיף לראות אנשים ממקומות שונים בעולם ולשמוע שפות שונות, זה היה מעניין". מבחינת העובדים.ות עצמן.ם "כולם שמרו על העבודה שלהם, לא פיטרו אף אחד. חילקו אותנו לשני צוותים. הצוות הצהוב, כמוני, נמצא בקשר עם אנשים והצוות הירוק הוא מאחורי הקלעים-אלו שמכינים את האוכל ועוסקים בניקיון".
ביקשתי מיורי שיספר סיפור מעניין שחווה במהלך העבודה, והוא סיפר, "פגשתי את המדריך שלי מהשומר הצעיר מריו דה ז'נרו-מת'או- זה היה נחמד. דפקתי על הדלת ופתאום הוא פתח לי. זה היה מצחיק, החלפנו חוויות מהעבר, כמה הייתי גרוע בכדורגל".
איך ההורים התייחסו להחלטה שלך להגר לישראל? "אבא היה קצת עצוב, אבל הוא חזק נפשית. לאימא שלי היה קשה, היא עוד לא חתכה את חבל הטבור בנינו. בגללה גם לא יכולתי לעשות שנת שירות בישראל אחרי התיכון. רציתי לעשות שנת שירות בשומר הצעיר בקיבוץ אבל ידעתי שהיא לא תעמוד בזה. היא פחדה שבישראל אני אהפוך לסוציאליסט ולקומוניסט אז אמרתי לה 'אימא, אני כבר סוציאליסט'!"
איך אתה חווה את הישראליות? "בברזיל יש יותר אינדיבידואליזם. כאן, אם את מפילה את הארנק ברחוב, כולם יתכופפו לעזור לך לחפש. כולם פה הם חלק ממשפחה. נהג האוטובוס הוא הדוד שלך, מוכר הנקניקיות הוא כמו אח שלך. כשיש אזעקה, כולם נכנסים לבונקר, לאותו בונקר וזה מייצר תחושה של אחדות וקולקטיביות. בברזיל יש עדיין יותר אנוכיות. ברזיל דומה יותר לארה"ב מאשר ישראל."