כששאלתי אותם לשם המשפחה שלהם, הסתבר שהגברים במשפחה נושאים את שם המשפחה צטורוב ואילו נטליה נושאת את שם המשפחה גוגידזה. שאלתי מדוע, ואלכסנדר השיב בצחוק גדול, "נשים-יש אגו!" חייכתי ואמרתי לה "כל הכבוד!"

הם עתידים לגור בעפולה, שם מתגורר אביה של נטליה, וטרינר במקצועו, שנמצא בארץ כבר 29 שנים. את מרבית השיחה ג'יורג'י מתרגם להורים מאנגלית, מה שיוצר מצבים משעשעים, שבהם מרגישים שלעתים, כמו כל מתבגר, הוא נבוך מהמעמד. בשלב מסוים אלכסנדר מבין שג'יאורג'י לא מתרגם הכול — לא לי ולא להם, וצוחק עליו "הוא חוליגן".

מכיוון שיש להם משפחה בישראל (אבא בעפולה ודודה בלה ביבנה), הם כבר ביקרו בארץ פעמים מספר ומספרים שהם מאוד אוהבים אותה. במיוחד הם אוהבים את מזג האוויר ואת השמש אף שאלכסנדר מסב את תשומת לבי ואומר, "אנחנו לבן (והצביע על עור ידו), ונטליה מוסיפה בצחוק, "אנחנו כחול לבן!" לדבריהם, בטביליסי אין הרבה קורונה והם לא פחדו להגיע לארץ בגללה.

האם יתגעגעו לטביליסי? ג'יאורג'י טוען שכן, בעיקר לחברים שלו ולאחותו הגדולה שנשארה שם. איך הם מעבירים את היום? עושים כל מה שאפשר לעשות און-ליין: טוויטר, פייסבוק, סקייפ. יש להם גם שיעורי עברית מקוונים מטעם הסוכנות שלוש פעמים בשבוע. עברית שפה קשה? אלכסנדר וג'יורג'י טוענים שלא, נטליה מודה בצחוק שכן. לה זה קשה.